להוכיח לכל העולם, ולקחנו על עצמנו קשיים נוראים, והיה לנו
סיפוק עצום מכל זה. יכול מאוד להיות שעצם העובדה שלא כולם היו כמונו - נתנה לנו
סיפוק עצום. יכול להיות שזה שיכולתי להסתכל מלמעלה למטה על אלה "שלא עשו
כלום", יכול להיות שזה מה שנתן לנו את הכוח. אולי זה בכלל מה שנותן כוח לאוונגרד.
לחלוצים. אחרי הכל: עיני כל היו נשואות אלינו! וכשעיני כל נשואות אליך - מה שאתה
יכול לעשות! וכשאני אומרת "עיני כל" - אני לא מתכוונת למנהיגים. אני
מתכוונת לעמך. והם כן העריצו אותנו. בהחלט. בחום.
וזה
לא בא לנו ביום אחד. היו מערכות שלימות שהיו מכוונות על הקו היחידי הזה: לייצר
"מגשימים". הדביקו אותנו בלהט הלאומי, הלהט לשחרור לאומי, מילדות. מהגן.
אולי עוד קודם. בבתי-הספר. הקרן-הקיימת. החגים. וזה הגיע לשיא בתנועות הנוער,
בתקופת ההתבגרות. שרנו בהתלהבות עצומה, רקדנו משולהבים, יצאנו למחנות, טיפסנו על
הרים, התכוננו בדבקות "להגשים". איך הסתדרו עם עצמם אלה שלא לקחו בזה
חלק - אלוהים יודע. והם היו רוב. אבל עליהם לא שמעו. גם היום אי אפשר לשאול אותם:
כל אחד מהם, אבל כל אחד - היה אתנו! אני רוצה למצוא אחד שמודה שהוא היה משתמט.
ובינתיים אנחנו לקחנו הכל ברצינות. והיינו מאושרים. שמחים בחלקנו, שמחים במטרות
שלנו, שלמים עם הכל. צודקים. נורא צודקים. ובטוחים. רק תיתנו לנו - תראו מה שיהיה.
לא היו תלונות, אף אחד לא התאונן, לא ביקר, אף אחד לא השמיץ, לא ראה שום דבר רע.
לא דיברנו בגנותנו. לא בגנות המנהיגים, ולא בשום טעות. לא הערנו כלום. עצם המושג
"ביקורת" - היה מושג שלילי. שלילי מוחלט. כמו לזרוק בוץ. לטנף. השמצות
וקיטורים - אפילו המושגים האלה לא היו קיימים. "במדינה בדרך", בינינו,
החלוצים הלוהטים, לא היה זכר למושגים האלה. "לא- טובים" היו אלה שלא
התגייסו למאמץ המשותף, ואלה מבינינו, שלא היו הכי טובים, אמרנו עליהם "הוא לא
כוח", "הוא לא חומר מעולה", "יש לו ידיים שמאליות",
מקסימום אפשר לעשות ממנו פקק. אבל הוא לא היה "רע". אפילו אם פספס,
אפילו אם חטא - אם הוא היה אחד משלנו - סלחנו לו. גמרנו את זה "בינינו".
[כט]
בילי, בקורס קציני חבלה, אמר פעם, טמבלים, למה אתם אומרים
"דינמיט", הרי אתם מפסידים את הבדיחה. אמרנו לו, איזה בדיחה אנחנו
מפסידים? אז הוא אמר: אם הייתם אומרים כמו באנגלית, "דיינמייט",
שבאנגלית זה יוצא: "דינה יכולה", אז הייתם יכולים גם להגיד
"דיינמייטנוט". שבאנגלית זה יוצא "דינה לא יכולה". והיינו
אומרים לו, לא
130