דקות, או 2 וחצי דקות ! אם טיגנו אותה על חמאה או על מרגרינה,
או על שמן, אם קשקשו אותה לפני הטיגון, בשעת הטיגון, או אחרי הטיגון, ובטח יש עוד
מאות אפשרויות שונות, ואתה - רק בנגיעה קלה שבקלות, בקצה הלשון - ישר אתה יודע.
"יודע". ומה עם החיטה. מגדלים אותה, קוטפים אותה, מייבשים אותה, והחומר
שבתוך הגרעינים טוב מאוד בתור מזון לבן- אדם. נו? אז תאכל את זה, לא ! כמה
אפשרויות שונות יש כדי להעביר את המזון הזה לגוף שלך, לקיבה שלך. אלפים. כמה מיני
לחם, כמה מיני דייסות, כמה מיני עוגות, ביסקויטים, כמה מיני מצות ומציות ורקיקי
מציות, כמה מיני איטריות, וכמה, וכמה, וכמה. ובשביל מה מתאמצים. מי צריך את כל
המאמצים האלה. אם לא היינו מתנשאים כך על האוכל, לא היינו מתאמצים כך. אחרי הכל:
יש "אוכל", וזה צריך להיכנס לגוף. זה צורך. צורך אחד, ברור, וגדול. אז
מה הבעיה. למה אתה דורש מהאוכל שכך יתחנף אליך, שכאילו הוא צריך להתחנן אליך שתאכל
אותו. אתה צריך אותו, לא? אז מה הבעיה: קח את הגרגירים של החיטה, ובלע אותם. לא !
תלמד קודם לבשל, או אצל האמא שלך, או בקורס טבחות, או בקורס אפייה, או ממליון
הספרים שנכתבו על הנושא הזה, ותעשה שנים של "עבודה מעשית", תרכוש נסיון,
ותתייעץ עם אחרים, כל יום, כל יום, כי אין סוף למה שאתה עוד לא יודע, אתה לא יודע
אפילו כמה דברים "אין עושים כך. השתגעת?", ואתה לא יודע כמה אנשים עושים
את זה בכלל אחרת, ומי, מה. לא שמעת על הרצפט של רבקה? רק מטומטמים עושים את זה כמו
לאה ! ויש "מטבחים" אחרים, בשכונות אחרות, בערים אחרות, בעדות אחרות,
בארצות אחרות, ביבשות אחרות, בתקופות אחרות, ב - יה-אללה ! והכל מפני שאתה צריך
אותו. את האוכל. לא הוא צריך אותך. אתה - אותו. בלעדיו לא תוכל לחיות יום.
או
שהייתי אומרת לעצמי: אני מבינה כך: יש לבן-אדם צרכים חיוניים. בלי הסיפוק שלהם -
אי-אפשר להתקיים. ועצם הסיפוק שלהם גורם הנאה עצומה. וסביב ההנאה הזו אפשר להמציא
ולבנות תרבות שלימה. למה לא. זה לגיטימי. אבל מה עם שאר הצרכים. למה הם לא זכו
לזה, שהמין האנושי ירקד ככה סביבם. מה עם הניקיון האישי, הניקיון של הגוף שלי, למה
לא עשו כזו חגיגה מהרחצה? מה יש,להתרחץ- זה גורם פחות הנאה מאשר לאכול? אז שזה
פחות חיוני? כל החי בטבע מתנקה. כל חתול מקדיש לעסק הזה בלי סוף זמן, וכל סוס, וכל
פיל, וכל ציפור, וכל ג'וק. כל חרק ביקום עוסק בלי סוף בניקיון שלו. ואצלנו - אתה
רוצה להתקלח? לך לחדר האמבטיה, שנמצא תמיד בשולי-שולי הדירה שלך, במקום קטן-קטן,
דחוק, מוחבא, מוצנע, ותיכנס לשם, ותסגור את הדלת טוב-טוב מאחוריך, ותסתיר את עצמך
בווילון. וצ'יק-צק: שפוך על עצמך מים, בשתי שניות אתה רחוץ ומנוגב! למה המלך, או
הנשיא, או ראש-הממשלה, מזמין את כל החשובים לארוחה חגיגית, עם המון מנות וטקסים,
שמצלמים אותה לכל העולם, ולמה שהם לא
140