פספוס - תוצרת עצמית. מה שהיום היינו קוראים "גול
עצמי". מעשה ידינו להתפאר. נכון ש"מלחמה זה לא חברת ביטוח",
והטעויות שלנו זה חלק מהעסק. הכרחי. אין מלחמה בלי טעויות מחרידות כאלה. אבל אפשר
היה למנוע הרבה מהן. כל-כך הרבה מהן. והרבה חבר'ה היו נשארים בחיים. ואפשר היה
להזדרז קצת, ולהבין יותר מהר קצת, ולהבין גם מה שאנחנו כן יכולים, מה שיש בכוחנו,
ולהבין גם שהם, הערבי הטוראי, הכפרי, האיש הפשוט - אין להם שום סיבה בעולם להיכנס
למלחמה כזו טוטלית, אין להם מה להרוויח, כלום, רק להפסיד, רק להפסיד. אבל הם היו
מוסתים, בלי להאמין במה שהם עושים, ומסיבה זו הם היו הרבה-הרבה יותר חלשים מאשר
אנחנו. הסיבה העיקרית. האיש הקטן, הערבי, זה שהלך לשלם את כל המחיר, מה היה לו
להרוויח ?
היו
כמה מאתנו, שחשבנו לנו, שאם למעלה היו חושבים כך מההתחלה, מי יודע איך הכל היה
שונה. בסיכום, זה שהערבים היו אויב לא מספיק "אויב", לא היה אחד מאתנו
שלא הרגיש בזה. אחד יותר מוקדם - אחד יותר מאוחר. זה היה עושה לנו משהו, "לא
נעים" כזה, אתה לא רוצה להילחם נגד ילדים. אלי בעצמו אמר לי, אחרי שנשארנו לבד,
אחרי שכל הגנרלים וכולם התנפלו עליו, והוא הרגיש שאני חושבת כמוהו, אז הוא אמר לי:
את תראי. תשמעי לי. באירופה זה היה יותר פשוט. כל-כך פשוט. הם היו רעים כמו שטן,
האויב שלנו. ופה - יש לי הרגשה שפה זה יהיה מסובך. האויב הזה לא אויב. מה חשבנו
עליהם - ומה שיצא במציאות. רק תראי איזה עלובים. מחזיק אקדח שלוף ביד, וביד השנייה
עוטף את הראש, ומחביא את הראש, ומתכופף, על הברכיים. רק שלא ייצא שאנחנו נהרוג
אותם כמו שהנאצים הרגו אותנו. רק שזה לא ייצא.
אילו
היו מקשיבים לנו, למעלה. אנחנו שהיינו כבר בקרבות, בשדה, כבר ידענו את זה, ראינו
שערבי שוכב מאחורי מקלע ויורה ויורה ויורה, ואפילו לא מרים את הראש להביט לאן, כמה
כדורים שנתנו לו - כך הוא יורה. ואם אנחנו מתקדמים אפילו רק מטר אחד - הוא כבר
עוזב הכל ובורח ! אנחנו כבר ידענו את זה. אבל ההנהגה של היישוב, הם עוד היו עסוקים
בלהוכיח לעולם, ולעצמם, שהיהודי היושב בציון לא ייתן לשפוך את דמו, ככה סתם, והוא
יכול לעשות שריר, אם הוא רק ירצה. היו להם סיבות, שם למעלה, שלא היו ממין העניין.
וככה זה קורה בכל המלחמות. פעם, הסתובב סיפור, לא בארץ, חס-וחלילה, כל הסיפורים
האיומים היו בחוץ-לארץ, בילי האמריקאי סיפר, שהמנהיגות הפוליטית היתה מאוד לא
מרוצה באמצע מבצע אחד, בגלל שאי-אלה כוחות שריון כבשו אי-אלה מקומות יותר מדי
בקלות ויותר מדי מהר. אולי גם עם פחות מדי הרוגים, מי יודע. אחרי הכל - מספר
ההרוגים, הוא בהחלט קנה-מידה לקשיים, ואין מה לדבר שפוליטיקאים משתמשים בקנה-מידה
מסוג זה אפילו בשביל ויכוחים על תקציב, כבר לא
180