ואנחנו, כל התשעה, עומדים שם באיילת-השחר כמו בוקים, לא יודעים מה בדיוק לעשות, ללכת למטה של הגדוד סתם ככה, או לא, ואז מויש תפש פיקוד ואמר : חבר'ה, הכי טוב שנתארגן. אני מציע שנשאיר פה את כל הפקל'ך, ונחלק בינינו את התפקידים : גידי ובילי - דואגים לאוכל ולשינה, מתי ומרדוך מחפשים את האוטו משא של "הירקות", שהיה כבר מזמן צריך להגיע הנה עם כל החומר מהקורס - אולי צריך להכניס את החומר לאיזה סליק, אני סומך עליכם, יצחק גוטר ומירק'ה - אתם הולכים לחפש איפה פה ההכשרה, המחלקה הקבועה של איילת-השחר, ותופשים אתם קשר, אולי אנחנו מכירים שם מישהו, אז אם נהייה צריכים משהו- זה עשוי להביא לנו תועלת, רפי, רפי מרינוב, אתה יושב פה עם החפצים, יושב עליהם ולא זז, גם לנו יש פה מספיק חומר שלא כל אחד צריך לראות, אז אסור לעזוב לרגע, את ואני הולכים למטה. והוא מראה עלי. אני למפקד, למג"ד, להתייצב, בשם כולנו, ואת - את מחפשת מכירים במטה. בעוד חצי שעה נפגשים פה, בחזרה. נא לכוון את השעונים.

ומרדוך אמר, אתה מקבל שני טוב-מאודים, אחד בניסוח פקודות ואחד במנהיגות. ובילי הוסיף, באקצנט האמריקני שלו, מה טוב-מאודים, באמת, אתה בטוח על הדרך הנכונה, ואם לא תרד לבנקט, עם הדוגריות שלך, בעתיד אתה תהיה רמטכ"ל. כולם צחקו, יותר מנימוס מאשר מה"בדיחות", אבל האמת היא שכולנו היינו מבסוטים מאוד, מאוד-מאוד, שמויש לקח על עצמו את העסק, וקיבלנו את ה"פקודות" כמו ילדים טובים. לא נעים במקום חדש. וזה גם היה טבעי. מויש היה הממ"מם היחידי בכל הקורס, כלומר - היחידי שהשתתף בקורס כמו חניך והיה כבר ממ"מם מקודם. חוץ מהחבר'ה שבאו לקורס מהפלי"ם. וחוץ מזה - הוא גם היה בסדר. גבוה, יפה כזה, עם לחיים קצת יותר מדי ורודות, לטעמי, אבל בפירוש בחור מקסים. בלונדיני, שזוף, ולא שוויצר בכלל. הוא לא היה ממש סבר'ה. הוא בא לארץ בגיל של סוף העממי, והוא באמת התנהג קצת אחרת מכולנו. הוא לא צרח כמו כולם, וכשהוא היה מרים את הקול, למשל נותן פקודה, לא היו מתנפחים לו הוורידים על הצוואר, כמו לכולנו. הוא גם אף פעם לא היה מצטרד, למשל. גם עוד דבר - הוא גם היה אומר טיפה יותר מכולם 'תודה' ו'בבקשה'. גם תמיד היתה לו מטפחת בכיס. מקופלת כזו. בזה הוא בטח היה היחידי בכל הפלמ"ח. ובכלל - בהחלט היה מורגש שאת החינוך היסודי שלו הוא עוד הספיק לקבל בחוץ-לארץ. אבל למרות כל זה הוא היה נורא בסדר. אף אחד לא העיר לו, ואף אחד לא צחק ממנו על כל הדברים המשונים האלה. אולי פשוט מפני שכיבדו אותו. יש אנשים ש-להם מותר. והוא בפירוש היה אחד כזה.

אני תמיד הייתי מתיידדת נורא בקלות, עם כל אחד בעולם, ומויש הכיר אותי מזמן, וידע שבגלל התכונה הזו אני מכירה מיליונים, אז נאמר שאפילו לא נמצא בין האנשים החשובים במטה אף אחד מוכר, אפשר לסמוך עלי, שאני בטח אכיר מישהו אחד, מהמזכירות או מהנהגים, או הנשקים, או בקשר.

20