עכשיו לפלמ”ח, בודדים, בלי הכשרות, בלי תנועות נוער, בעיקר הם, לא כל- כך נוטים לקבל על הראש מפקד ממין נקיבה. אז צריך עוד יותר מתמיד "להוכיח" שאני כן שווה. וזה גורם בעיות, ומוסיף עוול, וקשיים, וזה לא טוב. ואין מה לדבר שאסור שזה יהיה חלק מהשיקולים בקרב. באימונים זה גם כן חרא - אבל עוד איכשהו. לא נורא. גם לפני המלחמה זו היתה בעיה, אבל עכשיו, החדשים לא שמעו על הרעיונות של שוויון המינים, כי הם לא באים מתנועות נוער סוציאליסטיות, ועכשיו, במלחמה, עוד צריך להוסיף שהשמועה על מירק'ה התפשטה על המקום בכל רחבי הארץ, וזה עף לכל הנקיבות, על הראש, כזה מין, תמיד ידענו שהן לא שוות מיל, "הבנות - למטבח", וכו' וכו' אז הבעיות האלה התחילו להיות עוד יותר קשות. ומה יש לדבר ? צריך להודות שגם האויב, הזה המיוחד, הערבים, מתייחס אחרת לנשים מאשר לגברים - אז זו באמת בעיה. עוד בעיה. ויותר נוראה. ואני לא מדברת על ההתעללות בגופה של נקיבה אחרי המוות. זה באמת לא עושה עלי יותר רושם מאשר ההתעללות בזכר אחרי המוות. אלא שיש פה דבר יותר חמור: אם מתברר, למשל, שזה מסית אותם, שהם מתמלאים יותר מרץ, שזה נותן להם יותר דחף, מסית אותם יותר ממה שהמפקדים שלהם מצליחים, או המנהיגים שלהם, או ההסתות במסגדים, בימי ששי, ברדיו - אז מה יש לדבר. בשביל מה להוסיף להם סיבות? צריך להפסיק עם זה. אני לא יכולה להסכים שמישהו ייהרג בגללי, בגלל שאני בשטח. אם לא הייתי שם - אז הוא לא היה נהרג. אולי בכלל אהרונצ'יק נהרג בגללי. כן בגללי. במקומי. יה-אללה - מה שאהרל'ה הנהג מטבריה אמר ! זה יכול להיות? ! יכול להיות שהערבים הכירו אותי בשדה ? מ"האוטובוס" ? זה באמת יכול היה להיות שהם צעקו שהם רוצים להרוג אותי ? ! מה הייתי עושה אם הייתי מבינה את זה שם, ב"מכתש" ? יללה - את כן הבנת את זה, שלא תעשי את עצמך תמויית. איך יכולתי להבין, אם רק עכשיו נודע לי מה זה בכלל? מה את עושה את עצמך שלא הבנת, כאילו שאת לא יודעת מה זה "שגרה". הנקיבה של "אשגר". לא ? אז את לא ידעת שזה "שד", אבל שזה "צהובה" - ידעת ? הבנת? אז תפסיקי לעשות את עצמך. כל רגע העסק הזה הולך ומסתבך יותר ויותר. אני לא חוזרת לקומזיץ של המטה. לי יש דברים אחרים בראש ולהם יש דברים אחרים בראש. אין לי מה לעשות שם. אולי צריך ללכת מפה למישהו אחר. לרומיק - לא יעזור כלום. רומיק רק יגמגם לי גמגומי-טוב-לב. אין מה ללכת אליו. הוא עוד יותר "תנועות-נוער" ממאירק'ה שכטר. אולי הוא ירגיע אותי, אבל תכל'ס אני לא אשמע ממנו. אולי צריך ללכת מפה בכלל. אז לא ללח"י. אני יכולה ללכת ליגאל אלון. צריך ללכת למי שאחראי על כל העניין הזה של נשים-לוחמות, והוא בכלל היחידי שאפשר לסמוך עליו בכל העניינים, אז מה זה בשבילו. מעניין אם הוא יודע איזה בלגן שהולך פה. אני אלך אליו, ומה שהוא יגיד – אני אעשה.

280