בכלל, אנחנו בעצם היינו צריכים להתייצב אצלו, לא ? אולי היינו צריכים ללכת לפלוגות ולא לבוא הנה ? ואז רומיק התחיל לגמגם משהו, הביט לצדדים, לאט-לאט, קודם ימינה-ולמטה, אחרי זה שמאלה-ולמעלה, עם ראש נטוי על הצד, ובסוף אמר : את נמרוד העבירו לנגב. הוא קיבל את התפקיד של קצין מודיעין וסיירים של כל הנגב. חתיכת ג'וב. אבל ! זה הוא דרש. זה הוא עמד על זה. זה היה בפירוש לפי דרישתו. זה הוא פנה אלי, וזה הוא דרש בכל תוקף. כמעט שעף לי מהפה "ומי זה שהועבר לא לפי דרישתו הוא ?"- אבל עצרתי בזמן. מרדוך, שלא שמתי לב שעמד מאחורי, ויצא לו לשמוע את המשפט האחרון, ישר ככה - בלי לדעת בכלל על מי מדובר, על מה מדובר, רק לפי הטון של רומיק, תקע : נו ? והסכמת? והסכמת ? ורומיק לחץ את הראש לתוך הכתפיים, הבליט את הסנטר, עצם את העיניים, ואמר, תראה, אם בחור בא אליך, ו... ורק אז הוא הרים את העיניים, ורק אז הוא הבין את הכוונה של מרדוך, וראה איך שאנחנו לא מספיקים למחוק את החיוכים ואת החלפת המבטים בינינו, ורומיק הסמיק קצת, והעיניים שלו התרוצצו טיפ-טיפה יותר מהרגיל, והוא המשיך : ובכלל, אנחנו נסתדר גם בלעדיו. אין אדם שאין לו תחליף.

רומיק היה נורא מרוגז. אבל ככה נראה רומיק כשהוא מרוגז במקסימום- מקסימום. אולי באמת נמרוד "בגד" ברומיק. מה אנחנו יודעים. מויש עשה את עצמו שהוא לא מרגיש את זה בכלל, והכניס : עשיתם פה "אי-אלו" שינויים קלים, מה? בסך-הכל לא הייתי פה חודש וחצי - ואויס חבר'ה. אני לא מכיר אף אחד. אז רומיק אמר : תראה, אתה לא מוכרח להגזים. את מי אתה לא מכיר ? אז מויש אמר : הנה, למשל - מי זה שם הטיפוס הזה, איזה זיגי אחד אני חושב, מאיפה גרדו אותו, טיפוס, לו ראית איך הוא קיבל אותנו פה בחוץ - ,ומויש הצביע על זיגי שטראוס, ודאג שאף אחד לא יראה שהוא מושיט אצבע, לא יפה. זיגי, הייקה הזקן, בכל המהומה הזו נדחק לאיזה פינה, ולא היה לו הרבה מה לאמר. אף אחד לא שם אליו לב בכלל. אתה חדש - אז תזוז הצידה. והוא עמד די עלוב. הגפרור פתאום נהיה שימושי, לניקוי השיניים, כמובן.

רומיק סיפר לנו את כל העסק עליו, למה ואיך הביאו אותו, וכשהוא גמר, מויש ואני ביחד, ממש ביחד, אמרנו : אז למה היה צריך להביא כזה זקן ? רומיק לא ענה על זה. פשוט - לא ענה כלום. זה באמת לא היה עסקנו. מה יש לדבר. כדי לצאת מהמבוכה, שאלתי אני : נו, ומה מסתובב פה כמו בבית הפוץ הזה? שהיה המדריך של הצופים בירושלים ? זה, חיים פטרוב, שהחבר'ה התל-אביבים קראנו לו חיים אנטיפטרוב ? תיכף כשנכנסנו ראיתי אותו, ותיכף ראיתי שהוא עוד יותר פוץ מתמיד. ורומיק אמר : אה - הוא ? לא הבנתי למי את מתכוונת. למה את אומרת עליו שהוא פוץ ? הוא בחור זהב, במפלגה לא רצו לוותר עליו בשום אופן, אנחנו הבאנו אותו הנה. כדי שיהיה קצת "קצין תרבות" של הגדוד.

30