האמונה הזו, השלימה, זה הכוח שלנו במלחמה הזאת. לא שום דבר
אחר. הוא היה הורג אותי אם הוא רק היה יודע איזה הרהורים עוברים לי בראש. "הם
התחילו". באמת. אפילו אם הייתי מעיזה להגידit takes two to Tango”- הוא היה צועק עלי שאני דפיטיסטית. שחבל שלא נשארתי בתל-אביב. הוא
היה מוריד אותי מהאוטו ישר,פה, באמצע הדרך. ובכלל לא מנסה "לחנך" אותי,
כמו שאול הררי. סתם - זורק אותי כמו זבל.
ואחרי
המון זמן אמרתי, ומה עם אלה שנהרגים, שאין להם מזל להישאר בחיים, כדי שיוכלו לדבר
על זה, ככה, כמו שאנחנו עושים עכשיו? ונעמי אמר, אם הם לא היו נהרגים, אז כל
הדברים האלה לא היו כל-כך חשובים לנו. וחוץ מזה - אם אנחנו היינו נהרגים, והם לא,
אז הם היו עכשיו מדברים כך. וזה לא הכל: מאוד יכול להיות שזה יהיה המצב, לא ? שאני
ואת נצטרף אליהם, לא ? ואני אמרתי, זה בדיוק הדבר שפתר לי את כל הבעיות. שכאילו,
אם גם לי לא איכפת מה יקרה אתי - אז אני נקייה. אז זה כבר לא "תראי איזה נבלה
שאת, לך טוב, את נשארת בחיים, ואני נרקב באדמה". ונעמי אמר, בהתפרצות כזו, או
! אלה דיבורים ! כך אני מבין ! עכשיו אני יודע שהבנת מה זה אומר "להיות מוכן!",
זה מה שאי-אפשר ללמד בקורסים, תגידי את בעצמך, את לא תופשת את ההבדל ? לפני המלחמה
לא אמרת גם כן ש"את מוכנה" ? ואני אמרתי, כן - אמרתי את אותם המילים,
ויש הבדל עצום. קודם דיברנו. לא סתם. זה לא היה סתם מליצות. עובדה שזה היה עושה
לנו משהו. ועובדה - שהלכנו. ועובדה שהיגענו למה שאנחנו עושים עכשיו. דיברנו - אבל
לא ידענו מה אמרנו. אחרי זה היה, לי לפחות, זמן, רגע, שאני הבנתי את זה, ופתאום
פחדתי, ופתאום לא הייתי מוכנה להסכים לכל זה. אבל עכשיו לא איכפת לי לא לחיות. אז
זה אחרת. ונעמי חזר וחזר: או ! אלה דיבורים ! זה החומר ! כך מדברים בני- אדם, אלה
שאנחנו צריכים עכשיו ! ואני אמרתי לו, אני דווקא לא כל-כך מוצאת-חן בעיני. אנשים
אמיצים באמת - לא כך הם יוצאים לקרבות. לפחות בספרים לא. ונעמי אמר, זה מה שבספרים
- זה בספרים. בשביל המציאות, מה שהחברה כולה צריכה בשעה כזו, זה את האנשים שהגיעו
למחשבות האלה, כמוך. אלה שיש להם מחשבות הירואיות - אלה יושבים עכשיו בבתי-קפה,
ואולי הם יכתבו את הספרים. לנו אין שום מחשבות הירואיות, אנחנו פשוט מוכנים לעשות
את זה. מוכנים לקבל על עצמנו את העבודה הזו. מוכנים ללכת. גם ללכת לקרב וגם ללכת
פייפן. ותאמיני לי, הרוב - מאותה סיבה כמוך, או דומה. ואת עוד חדשה בעניין. את לא
מתארת לך מה זה. אתה פעם טועם את זה, אז זה כמו סם משעבד, אתה אחרי זה מת על זה,
מת למות כל החיים שלך. תשמעי ממני. יש לי נסיון. ואני שוב פעם התחלתי, בראש,
להתנגד לו, ורק אמרתי לעצמי כל הזמן, יה-אללה ! יה-אללה ! איך הוא מדבר ! ונעמי
אמר, את לא מתארת לך איך אני שמח שהחלטת לחזור. אין מספיק אנשים, בכל הארץ, ואילו
רק היית יודעת מה הולך לבוא עלינו. אסור לי לספר - אבל אני יכול
360