היה נחום אחד בפלוגה, שלא הפסיק לדבר על זה. אני לא יודעת איזה
'ערך' יש לדברים האלה, לי זה נראה יוצא-מהכלל. הוא היה אומר שאין שני דברים בעולם
שאי-אפשר למצוא ביניהם את המשותף, ודווקא בין מלחמה למוסיקה יש כל-כך הרבה, העסק
הזה במוסיקה, שכשאתה מכיר את המנגינה - אתה נסחב אתה עד הסוף. אי-אפשר לעצור. אתה
בפנים, ואתה מתגלגל אתה הלאה והלאה, מטון לטון, לפי החוקים שהמנגינה קבעה, לפי איך
שהיא. ואם כמה אנשים מקיימים יחד את ההתגלגלות הזו - נאמר, מנגנים יחד, או שרים
יחד - הנשמה שלך בשמיים. בהבדל אחד ; מוסיקה זה "טוב", ומלחמה זה
"רע". אבל לא לשומעים. לשומעים על המלחמה - זה גם כן "טוב",
כמו "מוסיקה" באוזניים שלהם. הבדל אחר ; במוסיקה, העובדות שנוצרות בשטח
- לא כל-כך "אמיתיות". זה משהו רק "כמו" החיים. במלחמה - זה
החיים עצמם. ונחום, כשהוא היה "מרצה" את הרעיונות האלה שלו, לא היה נפגע
מהעלבונות שהטיחו בו. הסיבה העיקרית לעלבונות היתה שהוא בכלל לא ירה אפילו כדור
אחד, וגם אף כדור לא שרק לו ממש באוזניים. הוא לא היה פייטר, והוא היה אומר על
עצמו, בגלל זה אני יכול לראות מה הולך, אתם מסונוורים מהמהומה, אני עומד קרוב-קרוב
ורואה אותכם, וחושב מה קורה לכם. היו כאלה שהיו מביטים עליו ופשוט מסתובבים
והולכים. היו כאלה שהיו פותחים עליו פה, והיו כאלה שהיו נכנסים אתו לוויכוח :
במוסיקה יש אויבים ?! מה אתה משווה ! ! והוא, לזה היתה לו אותה תשובה כל-פעם,
במוסיקה באמת אין, אלא שאני לא כל-כך בטוח שבמלחמה יש. כמעט היכו אותו.
על-כל-פנים, אף אחד לא הבין על מה הוא מדבר. הוא היה משתדל לבאר, עם כל מיני
מונחים, "קונטרפונקט", "קקפוניה", "הרמוניה", וכמה
שהוא השתדל, אף אחד לא הבין ובטח גם לא רצה להבין. הוא היה אומר, תגיד, אתה בטוח
שהעסק הזה ששמו "אויב", ברור לך? אם אתה רוצה לנצח מישהו, ולהתפאר בזה,
ולזכות בזרי דפנה, ולהרוויח מהמנוצח, ולספר על זה אחרי כן כל החיים, ולחנך על
הגבורה שלך - אז למה לך "אויב"? אי-אפשר לעשות את כל זה בלי
"אויב", בלי לשנוא ? למשל - עם מוסיקה. והיו מתנפלים עליו: מה זאת אומרת
"למה לי אויב" ? אנחנו התחלנו ? הם התחילו ! והוא היה מנסה לחזור
ל"פוינט" שלו - אני אומר : למה צריך לשנוא ! ובכלל - במלחמה, אתה בטוח
שאתה שונא את האויב שלך ? אתה מכיר אותו בכלל? אישית-אישית אתה מכיר אותו? עובדה,
שאנחנו לא רק שאנחנו לא שונאים את הערבים, עוד ההיפך. הם המודל של הצברים בארץ. את
היהודים אנחנו שונאים. את היהודים הגלותיים. אבל את הערבים ? רק תראה איך אנחנו
מחקים אותם. איך אנחנו מתים להיות כמוהם. מאז "השומר". מתלבשים כמוהם.
מתנהגים כמוהם. המון מלים ערביות הכנסנו. המון מנהגים, הקפה, הסוסים, המדורה. הם
בפירוש המודל שלנו, אז מה קרה? למה לא היתה יכולה להיות הבנה? איזה
50