והיו “שיחות", והיו "משברים",
ו"התלבטויות", והיו קציני תרבות, שהביאו מרצים וימי-עיון, והיתה חברות,
וטיולים, והכל. רק אימונים לא היו מספיק. אימונים צבאיים, אמיתיים. כלומר, בשנתיים
האחרונות לפני המלחמה רוב הפלמחניקים היו בטוחים שיש יותר מדי אימונים,
שהפלמ"ח ממש גוזל מההכשרה את הצ'נס להתגבש לקיבוץ, זה מה שגד היה קורא: הקרב
בין השיבולים לבין החרב. ואם יש נשירה כל-כך גדולה מההגשמה, מההגשמה הסופית,
מההליכה לקיבוץ, אז הפלמ"ח אשם בחלק גדול. אבל מיד כשהתחילה המלחמה, אנחנו -
המפקדים הקטנים - נוכחנו שלא היה בכלל דבר כזה, ששמו אימונים. מוכרחים לציין ש"רוח"
הצליחו ליצור,מעל ומעבר, וכושר גופני וכושר סבילות - לכל אלה לא היו לנו טענות.
אבל שליטה בנשק, מיומנות בטקטיקות הכי פשוטות - כלום. אפילו דברים פשוטים, כמו איך
לתפוש מחסה מאש - כלום. "מסווה מראייה" - לנושא הזה הקדשנו המון שעות.
והשיא היה שיעור בא"ש שהיה שמו "התגנבות יחידים". וזה תרגיל יפה
כזה. "תנועתי" כזה. ובאמת היו משחקים בזה גם הילדים בתנועות הנוער בעיר.
אחד היה תוקע שיבולים וקוצים בכובע-טמבל שלו, אחד היה מתחפש נאמר לקבצן, אחד
לקיבוצניק, כל אחד היה פותר את הבעיה שלו איכשהו, והיו מתגנבים עד למדריך, שעמד על
איזה תל. מי יגיע הכי קרוב. נראה את מי הוא לא יתפוש. אבל להתחפר עם את ביד? אף
פעם לא עשינו את זה, אפילו לא בקורסים של פיקוד. ומה שלא עושים - נהפך לבעיה. אם
אתה לא עשית את זה אף פעם, אז זה אפילו לא הופך להיות אחת האופציות שלך. גם
מטווחים לא היו. במשך כל האימונים - אולי פעם, או מקסימום פעמיים. אני חושבת שעד
שפרצה המלחמה, עם כל הקורסים שהייתי בהם, יריתי אולי 3 או 4 פעמים. בלבד. בסך-הכל
אולי מקסימום 5 כדורים, מכל הכלים, עד הקרב הראשון. ורימונים חיים אולי זרקתי
פעמיים. וכשהיינו שואלים למה זה ככה, היו עונים לנו שיש לזה, כמובן, המון סיבות
טובות: הבריטים היו בארץ, והיה צריך להחביא את הנשק עמוק באדמה, או כמו שהיינו
אומרים, "טיף-אין-דררד". זה מאידיש. אבל אנחנו היינו אומרים למפקדים
שלנו, שיש בארץ מספיק מקומות שהבריטים לא יידעו עליהם ולא ישמעו עלינו, וכלום.
אחרי זה היו אומרים שיש כל-כך מעט נשק בכל הארץ, שלאימונים מקציבים מעט שבמעט. וגם
על זה היינו אומרים: אז שיקנו יותר. האנשים לא מאומנים, אז מה זה שווה. אם אין
מספיק נשק בשביל להתאמן, אז בטח גם אין מספיק נשק בשביל להילחם. אז שייקנו יותר.
שיפסיקו לבלבל את המוח על שטויות ושייקנו נשק. ואם אין מספיק נשק, אז אפשר בכלל לא
להביא נשק. והיו אומרים לנו עוד סיבה טובה: אם הבריטים היו תופשים מישהו עם נשק
ביד - היו תולים אותו. אבל רבים מאתנו חשבו, שכל אלה היו איזה מין מושגים מיושנים,
שהיום היו אומרים עליהם "קונצפציות", שהם היוו את המכשול העיקרי. למשל,
אם כבר התאמנו בנשק, אז המון זמן
60